הבת שלי הקטנה, בת 5, לימדה אותי כיצד צריך להתכונן לראש השנה.

לפני כשבוע וחצי באחד הימים בשעות הצהרים היא נגשה אלי וסיפרה לי סיפור שסיפרה להן הגננת על כוחה של תפילה.
הדברים ככל הנראה עשו עליה רושם והיא הוסיפה: 'אבא, אתה רוצה שאני אתפלל עליך?'

אני חייכתי ,אמרתי 'בטח' ומיד "ניסחתי" תפילה,
'ה' תעשה בבקשה שאבא יקבל בשבוע הבא חמש מליון דולר.'
והיא…חזרה אחרי מילה במילה.

לקח לי בערך 120 שניות כדי לשכוח מהעניין.

לאחר שבוע באחד הערבים כשישבתי במטבח ושתיתי קפה,היא נגשה אלי בפנים רציניות וקראה 'אבא..'
'מה?', שאלתי אותה.
והיא.. ברצינות תהומית הביטה בי ושאלה:
'אבא, קיבלת את החמש מליון דולר?'

המחשבה הראשונה שעלתה באותו רגע בדעתי היתה, איזו תמימות, איזה טוהר, היא עוד תגדל ותבין…
היא עדיין קטנה ורואה את הדברים בדיוק כפי שהם.

אבל אז הבנתי שהאמת הפוכה לגמרי.
היא הצודקת ואני הטועה.
אני הוא זה שנכנע לאשליית המציאות.
בדיור כמו הקהל שצופה בקוסם ששולף שפן מהכובע.
הקהל, אפילו שאינו יכול לתת הסבר למה שרואה, עדיין ברור להם שזוהי רק אשליה.

תפילה עובדת וזוהי האמת,רק שאנחנו נמצאים ומונחים בתוך עולם של אשליות ,
אבל אסור לנו לשכוח מהי האמת ומהי האשליה.

ואז שמתי לב לנוסח "התפילה" שחיברתי,
'ה' תעשה בבקשה שאבא יקבל בשבוע הבא חמש מליון דולר'
מדוע ב'שבוע הבא' ?
מדוע לא מיד ?
אני נותן לבורא עולם זמן להשיג את הכסף ? זמן להתארגן ?
משהו בי בתוכי לא חווה באופן מוחלט את מה שאני יודע בוודאות.
כנראה נכנעתי לעולם האשליות.

בראש השנה קוראים בתורה את פרשת פקידת שרה. "וה' פקד את שרה.."
שרה אמנו התורה העידה עליה כי "ותהי שרי עקרה אין לה ולד" וכפי שדרשו חז"ל שלשרה לא היה רחם.
שרה זקוקה לבריה חדשה, שרה זקוקה ליצירה חדשה של יש מאין.
ישנו יום אחד בשנה שהדבר יכול להתרחש,
ישנו יום בשנה שבו הכל יכול להתרחש,
בראש השנה.
ואכן…בראש השנה נפקדה שרה.

הרב פינקוס מסביר שכל החגים כולם הם זכר לארועים שהתרחשו בעבר.
פסח זכר ליציאת מצרים, סוכות זכר לענני הכבוד וכן הלאה
רק ר"ה אינו 'זכר'.
ר"ה הינו ארוע שמתרחש כל שנה מחדש.
בתשרי נברא העולם ומאז בורא הקב"ה מחדש בכל שנה, בראש השנה את העולם מחדש.
בכל החגים מתרחשת הארה של מה שהיה בעבר, אבל אנחנו נשארים בגבולות הגזרה של יום האתמול.
האתמול קשור להיום והם מרכיבים מימד של זמן רצוף.
ישנם חומות שקשה מאוד לשבור.
אבל בראש השנה שבו בורא הקב"ה מחדש את העולם, אזי הכל אפשרי.
אין משמעות ליום האתמול, אין גבולות גזרה ואין חומות.
העולם של אתמול כבר לא קיים.

כל החגים מבקשים מאיתנו להפנות את מבטנו אל העבר.
אל הולדתנו אל התהליכים שעברנו, אל הנפילות ואל התקומה
העבר מגדיר את מי שאנחנו, הוא מעצב אותנו.
אבל יש חג אחד שונה.
בראש השנה מבקשים מאיתנו להפנות את המבט אל העתיד.
מה היינו רוצים להיות, איך היינו רוצים להראות
מבקשים מאיתנו להגדיר את עצמנו על סמך העתיד הרצוי.
מבקשים שנתעלם מהעבר.

אכן..מבחינת התודעה זה לא קל.
זה מנוגד לתהליכי החשיבה והרגש.
קשה למחוק את כל ההגדרות והתוויות ששמנו על עצמנו ולהחזיק בחוויה פנימית ועמוקה את העתיד הרצוי.
קשה להימצא בתוך החויה שהמציאות שאליה הורגלנו היא ממש כלום ברגע שמגיע ראש השנה, שהכל יכול להשתנות.

אבל…זאת העבודה לקראת ראש השנה.
זה מה שלימדה אותי הבת הקטנה שלי.
להבין שצריך לשנות את התודעה לקראת ראש השנה.
להבין שצריך להגיע לראש השנה עם תודעה עמוקה שהכל יכול להשתנות,
רק העתיד לפנינו.
עם אמונה חזקה שכזו, עם עיניים נוצצות צריך להיכנס לראש השנה.

אני יודע…יש עדיין שבוע שלם עד ראש השנה.
בזמן הזה ינסה יצה"ר לקשור אותנו בחבלי/בכבלי העבר.
הוא ינסה להרחיק אותנו מלהיות בתודעה הנפלאה שהנה מגיע ראש השנה, היום שבו הכל אפשרי.
הוא ינסה בכל כוחו להראות לנו שאין אפשרות להתעלם מהעבר.
הוא ישגיח וינסה לכבות כל ניצוץ שידלק בעיניים.
ועל זה צריך להילחם. על זה אסור לותר.
כבר אמרתי מקודם,
הבת הקטנה שלי היא הצודקת, אנחנו הטועים.

נכון.. המציאות אולי מראה את ההפך, זה מנוגד לכל מה שהמח והלב שלנו מכירים.
אז מה ??
גם השפן לא באמת יוצא מהכובע.

והדברים כמדומני כבר מופיעים בפרשת השבוע.

"אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלוקיכם.."

רש"י מביא מדרש אגדה:
'למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות ( פרשת כי תבוא)?
לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו,
התחיל משה לפייסם שהרבה הכעסתם למקום והרי אתם קיימים לפניו'.

עם ישראל נבהל ולא היה יכול לעמוד מפני מה ששמע ממשה בפרשת 'כי תבוא' ,ולכך פייסם משה במילים "אתם נצבים היום".

נו…,וכי הם לא שמו לב לבד שהם עדיין קיימים ?
וכי משה רבינו מחדש להם משהו ?

אלא ,שגם דברים ברורים לא תמיד מספיקים.
יש הבדל בין ידיעה לבין מצב של תודעה.
עם ישראל שומע את הקללות ונחרד, הוא לא מסוגל באותה העת לשים לב לעובדה הפשוטה שהוא עדיין קיים.
הוא זקוק לפיוס של משה.

בזוהר הקדוש מופיע שהמילה "היום" רומזת על ראש השנה.
"אתם נצבים היום.." רומז לראש השנה.

לראש השנה צריך להגיע "נצבים", יציבים וברורים.
צריך להאמין בכל הכח שהכל יכול להשתנות.
כי עולם חדש נוצר.
להגיע עם ניצוץ בעיניים.

שבת שלום
שנה טובה,כתיבה וחתימה טובה.